<h1>ספר החינוך מצוה קמ"ז</h1>
<h2>דף ד.</h2>
שלא נאכל חלב בהמה טהורה, שנאמר [ויקרא ז'] כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. כבר כתבתי באיסור טרפה בסדר משפטים כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בהישרת גופו להעמידו על יושרו ובוריו וכחו. וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הזה נפסד בכל יום ויום, ולפי המזונות הטובים יתהוה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל יתהוה בהפך. ועל כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות. וזה הכלל שיש לו לפי הפשט בכל איסור המאכלות, כמו שאמרנו למעלה. וידוע כי החלב דבק ומוליד ליחות רעות. מדיני המצוה כגון מה שפירשו לנו זכרונם לברכה [כריתות ד' ע"א] שאין איסור חלב אלא בשלשה בהמות שבכתוב, שור וכשב ועז, ואותן שלשה בין כשרות או טרפות ונבלות חייב על חלבן, אבל שאר מיני בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה. וכן עובר הנקרא שליל הנמצא במעי שלשה בהמות הנזכרות אין בו גם כן איסור חלב, ולפיכך אמרו [חולין ע"ד ע"א] השוחט את הבהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר, ואפילו מצאו חי, ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אף על פי שלא הפריס על גבי קרקע ואינו טעון שחיטה חלבו אסור, וחייבין עליו כרת, והרי דינו כשאר הבהמות בענין חלבו. ולפיכך יש לנו להוציא ממנו כל החוטין וכל הקרומות האסורין. זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה [פ"ז ממאכלות אסורות ה"ג] בשליל שכלו לו חדשיו שיש חיוב כרת בחלבו, אבל רובי המפרשים חולקים בזה ואמרו דחלבו מותר, ודברי הגמרא [חולין צ"ה ע"ב] מכריעות כמותן, דהא אשכחן רבי מאיר ורבי יהודה דפליגי בחלבו, ורבי יהודה דקיימא לן כותיה הוא דשרי ליה. ועוד למדונו זכרונם לברכה [חולין ע"ה ע"א] בדין שליל בארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא, כלומר שאם נטרפה אמו שוחטה והשליל מותר, דלאו ירך אמו הוא. ומה שאמרו שם [ע"ב] שאם הפריס על גבי קרקע דבעי שחיטה, מפני מראית העין לבד הוא דבעינן למשחטיה, ולפיכך לא מפסיל בשהייה ודרסה ושאר מיני טרפות. ושלשה חלבים הם בבהמה שהן בחיוב כרת, שעל הקרב ושעל הכליות ושעל הכסלים, ופירוש שלשתן בביאור רחב במקומו בגמרא [חולין צ"ג ע"א], ובכלל אמרו זכרונם לברכה בחולין חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אמר רחמנא [ויקרא ג'] ולא שבתוך הכסלים. ועוד יש בבהמה מלבד אילו השלשה חוטין וקרומות שאסורין משום חלב, ואמרו זכרונם לברכה [חולין פ"ט ע"ב] שהטבחים הבקיאין בניקור החלב נאמנין על הדבר כל זמן שלא יצאו מחזקת בקיאותן וכשרותן. וחלב הלב וחלב המעיים, והן הדקין המלופפין מותרין והרי הוא כשומן, חוץ מראש המעים הסמוך לקיבה שהוא תחילת בני מעים שצריך האדם לגרור החלב שעליו, וממנו אמרו זכרונם לברכה בגמרא [חולין צ"ג ע"א] ריש מעיא באמתא בעיא גרירא. ויש מן הגאונים שאמרו שזה המעי הוא המעי שיוצא בו הרעי, שהוא סוף המעים. ויתר פרטי המצוה וכל ענייניה מבוארים בסוף פרק ז' מחולין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקיבות. ועובר עליה ואכל כזית חלב במזיד לוקה, בשוגג מביא חטאת קבועה.
